ת"א 49179-05-20

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם פשרה בין עירייה לנתבעים פרטיים. על פי פקודת הרשויות המקומיות, התחייבויות כספיות והתחייבויות מסוימות של עיריות חייבות להיות חתומות על ידי בעלי תפקידים ספציפיים בעירייה ולשאת את חותמת העירייה כמחייבת. בית המשפט קובע כי התחייבות העירייה לסלילת כביש, כאמור בהסכם, מהווה התחייבות כספית, שכן היא כרוכה בעלויות משמעותיות. לפיכך, הימנעותו של מזכיר העירייה מלחתום על ההסכם והיעדר חותמת העירייה הופכים אותו לפסול. עוד מדגיש פסק הדין כי הדרישות המפורטות בפקודה אינן טכניות גרידא אלא דרישות הסכמה מהותיות. כתוצאה מכך, בית המשפט מכריז על ההסכם כבטל ומבטל את פסק הדין הקודם שנתן לו תוקף. זאת ועוד, מאחר שהנתבעים לא מילאו כל שיקול חוזי על בסיס ההסכם, עקרון תום הלב אינו מחייב את העירייה לשאת בעלויות סלילת הכביש. במקום זאת, הנתבעים יכולים להגיש תביעה חדשה או לחדש את הקודמת אם יש להם עילות שאינן תלויות בהסכם המבוטל. יש לציין כי בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים, מתוך הכרה בכך שניתן היה למנוע את ההתדיינות אם העירייה וראש העיר היו פועלים כדין. פסק דין זה דוחה את התביעה שכנגד ומיישב למעשה את העניין.