ע"א 8883/02

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם נושאי משרה בחברה שחתמו על חוזה עם שם חברה שגוי עליו יכולים להיות אחראים לחובות החברה על פי החוזה, בהתאם למצב המשפטי לפני חוק החברות משנת 1999. התיק עסק בארבעה חוזים שנחתמו בין חברות שיווק לבין חברת חוגלה קימברלי שיווק בע"מ לאספקת מוצרי נייר. לכל חוזה היה שם שגוי של החברה המשווקת, אך הוא כלל את מספר הרישום של החברה, כתובתה וחשבון הבנק שלה. שריפה שיתקה את פעילות החברות המשווקות, והן נקלעו להליכי פירוק ולא עמדו בהתחייבויותיהן על פי החוזים. חוגלה תבעה את החברות ואת נושאי המשרה בהן על החוב שלא שולם, ובית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה את התביעה. חוגלה ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהטיל על נושאי המשרה אחריות אישית לחובות החברות. לאחר מכן ערערו נושאי המשרה לבית המשפט העליון וטענו כי פרשנותו המרחיבה של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק הרלוונטי, וכי השמות השגויים נרשמו על ידי נציגו של חוגלה. מנגד, טענה חוגלה כי פרשנותה לחוק עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות, וכי הטפסים הם חוזים, מה שהופך את נושאי המשרה לאחראים. השופטת ריבלין, השופטת נאור והשופטת חיות הסכימו כי יש לקבל את הערעורים, ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן אין להטיל על נושאי המשרה אחריות אישית לחובות החברות על פי החוזים. הם קבעו כי אחריותם האישית של נושאי משרה בחברה לפי פקודת החברות חלה רק על המסמכים הספציפיים המנויים בחוק - שטר, שיק או שיק - ולא על החוזים במקרה זה.