ו"ע 184/08

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הזכאות הקובעת כי מרכז חייו של המערער לא היה ביישוב המפונה שא-נור, ועל כן הוא אינו זכאי לכל פיצוי לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות. המערער טען כי התגורר בשא-נור משנת 1987 ועד ליום הפינוי, אך הוועדה קבעה אחרת. החלטת הוועדה התבססה על קשריו המשפחתיים של המערער, קשרי המגורים ויחסי העבודה שהיו בעיקר בחולון, ועל כך שלא הוכיח את טענתו כי שא-נור היה מרכז חייו. המערערת טענה כי יש להתחשב באורח החיים הייחודי בשא-נור, שמשך אליו אמנים יוצרים. עם זאת, בית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה והדגיש כי תכליתו של חוק ההתנתקות היא לפצות את המפונים ובני משפחותיהם, ולכן יש לתת דגש למרכיב המשפחתי. ניסיונו של המערער לתבוע שני מרכזי חיים בו זמנית – שא-נור במהלך השבוע וחולון בסופי שבוע – לא התקבל. בית המשפט מצא את החלטת המשיב סבירה, במיוחד בהתחשב בחוסר אמינותו של המערער בשל חוסר עקביות בהודעותיו ובמסמכים שהוגשו. בנוסף, העסקתו של המערער בחולון ומגורי משפחתו שם יצרו קשרים אובייקטיביים חזקים, שגברו על זיקותיו הסובייקטיביות לשא-נור. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.