ת"א 3174/97

תקציר

התובעים, בעלי פטנט על כיסוי הגה לרפלקסולוגיה, ביקשו לחייב את הנתבעים לייצר או לשווק כיסויים דומים, בטענה להפרת פטנט והתעשרות שלא כדין. עם זאת, הנתבעים טענו כי הפטנט אינו כשיר לרישום, והציגו ראיות לאמנות קודמת ועדים שהעידו כי ראו כריכות כאלה לפני בקשת הפטנט. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, דחה את התביעה והורה לתובעים לשלם לכל נתבע 6,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה הושפע מפסקי דין קודמים במקרים דומים, שקבעו כי הפטנט נעדר המצאה חדשנית. בית המשפט גם מתח ביקורת על התנהלות התובעים בפיזור טענותיהם על פני מספר ערכאות, מה שהוביל לפסקי דין סותרים פוטנציאליים, ומצא את ראיות הנתבעים אמינות יותר. בנוסף, התובעים לא הצליחו להוכיח נזק והתעשרות שלא כדין כתוצאה מההפרה הנטענת. השופטת הדגישה את הצורך להימנע מממצאים עובדתיים סותרים המבוססים על אותן ראיות וקבעה כי פסקי הדין הקודמים היוו מעשה של בית המשפט, החוסם את תביעת התובעים כנגד נתבעים אלה, למרות שלא היו צד לאותם תיקים. ככלל, פסק הדין הדגיש את העוול שבמתן אפשרות להחלטות סותרות וזיכה את ראיות הנתבעים בנוגע לאמנות קודמת ולהעברת זכויות פטנט.