ע"א 91/82

תקציר

פסק דין זה דן במי חייב לפצות תלויים של נפטר שנהרג בתאונת דרכים. המנוח, יוסף גולדמן, היה חבר מושב אלע"ד והשתמש בטרקטור של המושב בעת מותו. גולדמן לקח את הטרקטור לאסוף חציר בשדה, מלווה בגד בן-יעקב, שהיה מועמד לחברות במושב. הטרקטור היה במצב נסיעה אוטומטי וגם גולדמן וגם בן יעקב היו מנווטים אותו מדי פעם ומכוונים את דרכו תוך כדי עבודה בשטח. בדרכם חזרה למושב התיישב גולדמן במושב הנהג ונהג בטרקטור, בעוד בן יעקב עומד על הקרוואן. גולדמן ביקש מבן-יעקב להחליפו, וכשבן-יעקב ירד מהמושב, מיהר גולדמן לקום מכיסאו ונמצא מת על הכביש. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התלויים בגולדמן יוכלו לקבל פיצוי על נזקיהם, ואם כן, ממי. גולדמן הותיר אחריו אישה ובן קטין שהיו תלויים בו לפרנסתם. התובעים – התלויים – ביקשו פיצוי על בסיס חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בין הנאשמים היו בן-יעקב, מושב אלע"ד שהיה בעל הטרקטור, חסנה – חברת הביטוח שביטחה את הטרקטור, וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על נזקי התובעים, אך התווכחו מי צריך לשלם את הפיצויים. בית המשפט המחוזי הורה לחסנה, המבטחת, לפצות את התובעים. הן התובעים והן חסנה ערערו על ההחלטה. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים. בית המשפט קבע כי גולדמן ובן יעקב היו משתמשים משותפים בטרקטור בעת התאונה. כתוצאה מכך, חסנה, המבטחת, חויבה לשלם את הפיצוי המוסכם לתובעים, שכן לבן יעקב היה רישיון נהיגה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם גולדמן היה המשתמש היחיד ברכב, התלויים לא היו זכאים לפיצוי מכרנית, שכן זכותו של גולדמן לפיצוי על פי פוליסת הביטוח נשללה ממנו בשל היעדר רישיון נהיגה. זאת ועוד, נמצא כי סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, העוסק במצבים בהם נשללת הזכות לפיצויים, נועד להוסיף על המגבלות בפוליסת הביטוח ולא להתערב בהתקשרות החוזית בין חברת הביטוח לבין המבוטח. לפיכך, זכותם של התלויים לפיצוי נשללת אם נשללת זכותו של הנפגע על פי חוזה הביטוח. השופט גולדברג חלק על כך, בין השאר, וטען כי בן יעקב אינו יכול להיחשב כמשתמש בטרקטור בעת התאונה וכי יש לראות במקרה זה תאונה עצמית. לדברי גולדברג, במקרה של תאונה עצמית, אין לתלויים בנפטר זכות לפיצוי מכרנית, שכן זכות זו אינה מוקנית בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.