ע"ע 1260/01

תקציר

מערכת היחסים בין עו"ד רפאל שטוב לבין עיריית מגדל העמק הייתה יחסי עובד-מעביד. על העירייה לשלם לשטוב פנסיה בשיעור כפול מזה שקבע הממונה על השכר, שכן הוא עבד שם במשרה מלאה. עם זאת, פסק הדין בתביעותיו האחרות של שטוב, כגון פיצוי בגין עוגמת נפש, נדחה. סכום של 80 אלף שקל הוצאות משפט, כולל מע"מ, יחולק שווה בשווה וישולם על ידי העירייה והיועץ המשפטי לממשלה. מהראיות שהוצגו עולה כי לפחות מחצית מעבודתו המשפטית של שטוב לא הייתה קשורה לענייני העירייה, והוא ניהל משרד עורכי דין פרטי במקביל לעבודתו כיועץ המשפטי של העירייה. שטוב התגורר בירושלים וביקר במשרדי העירייה פעם בשבוע. החוזים שנחתמו בין שטוב לעירייה כינו אותו "עובד". גם המועצה המקומית והעירייה ראו בשטוב עובד, והוא קיבל הטבות לעובדים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוא אכן עובד עירייה. כמו כן, בית הדין קבע כי התפטרותו של שטוב הייתה מרצון וכי הסכם הפרישה אינו טעון את אישור הממונה על השכר. עם זאת, מאחר שההסכם לא אושר, תנאי הפרישה לא נכנסו לתוקף. בעקבות זאת נדחתה בקשתו של שטוב לקצבת פרישה בשיעור של 70%, ובית המשפט אישר את החלטת הממונה על השכר להעניק לו שיעור נמוך יותר. בנוסף, בית המשפט הסכים עם ערעור היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי משרתו של שטוב היא במשרה חלקית ולא מלאה, ויש לחשב את שיעור הגמלה שלו בהתאם. פסק הדין בתמ"ע 55/220-3, אשר נתן תוקף לחוזה העבודה בין שטוב לעירייה, לא מנע מהממונה על השכר להפעיל את סמכותו לשנות את תנאי ההסכם לפי חוק יסודות התקציב. לבסוף, דחה בית המשפט את יתר טענותיו של שטוב והורה לו לשלם לעירייה 3,500 שקל בתוספת מע"מ בגין הוצאות המשפט בערעור. דעתו של השופט עמירם רבינוביץ' הייתה שונה מזו של הנשיא והשופט צור בסוגיית מעמדו של שטוב, אך הסכימה עם פסק הדין.