ת"א 36644-11-16

תקציר

השופט פותח בהפרכת הטענה כי הפעילו לחץ על התובע במהלך הדיון בעתירה המנהלית הנוגעת לתיק זה. השופט מפרט את הטענות החמורות לשחיתות הקשורות להליך המכרזי הראשוני, שהצדיקו את הצעד החריג של חקירת עדים בדיון האמור. השופט מציין כי הרושם שהתקבל, על סמך הראיות, היה כי הטענות מוצדקות. לפיכך הציעה השופטת - וכל הצדדים הסכימו - לבטל את הליכי המכרז ולפרסם מכרז חדש, מתוך הבנה ששנת הלימודים כבר החלה, ולכן המכרז החדש יתנהל בדחיפות רבה ככל האפשר תוך שמירה על כללי המנהל הציבורי. לאחר מכן מתייחסת השופטת לטענת התובעת כי הסכם הפשרה הופר משום שהמכרז החדש לא פורסם במשך חודש וחצי. השופטת מציינת כי מהראיות עולה כי התובעת היא זו שביקשה שינויים בגוף המומחה המפקח על הליך המכרז, והיא שגרמה לעיכוב. מאחר שבהסכם הפשרה לא צוין מועד למכרז החדש, ובהתחשב בכך שמעשיו של התובע עצמו גרמו לעיכוב, פוסק השופט לטובת הנתבעים בנקודה זו. השופט דוחה גם את טענות התובעים נגד בא כוחם לשעבר, שאינו צד לתביעה. התובע טען כי באי כוחם לא היו ערוכים כראוי וכי הוא לא זימן עדים מסוימים. השופטת מציינת כי התובע לא זימן את אותו בא כוח להעיד, כלומר מספר, ומניחה כי אילו העיד, גרסתו הייתה סותרת את טענות התובע. עוד מדגישה השופטת כי הצעת הפשרה שהוגשה במסגרת הליך העתירה המנהלית לא הייתה קשורה להתנהלות בא כוח התובע, אלא נבעה מהראיות המהותיות שהוצגו התומכות בקיומם של פגמים בהליך המכרזי. עוד מוסיפה השופטת כי גם אם היו נכונות טענות התובעים בדבר רשלנות בא כוחם, לא היה בהן כדי להצדיק את ביטול הסכם הפשרה שהושג עם הנתבעים. לדברי השופט, טענות רשלנות כאלה, אם היו אמורות להישמע, צריכות להיות מופנות כלפי עורך הדין המדובר ולא כלפי הצדדים האחרים להסדר. לסיכום, השופט סבור כי טענת התובע משוללת כל יסוד, וקובע כי התובע יפצה את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך 30,000 ₪. השופט מציע כי מוטב היה שהתביעה לא תוגש כלל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והוא סופי, ביום 25.12.2017.