ת"צ 30039-12-17

תקציר

השופט דחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל בע"מ ("המשיבה") מכמה טעמים. ראשית, המבקשת לא הצליחה להוכיח כי המשיבה הונתה את נוסעיה או הפרה את חוק הגנת הצרכן או חוק החוזים. טענת המבקש התבססה בעיקרה על הטענה כי המשיבה הטעתה לקוחות בכך שלא ציינה כי חבילות נסיעה, לרבות כרטיסי רכבת ואוטובוס, היו לעיתים קרובות זולות יותר מכרטיסי רכבת בודדים. עם זאת, השופטת מצאה כי המשיבה מילאה את חובת הזהירות שלה בכך שסיפקה מידע ברור ונגיש על אפשרויות הנסיעה השונות באתר האינטרנט שלה ובתחנות הרכבת, והנוסעים יכלו למצוא בקלות את המידע הרלוונטי בעזרת נציגי המשיבה. שנית, המבקש לא הוכיח קשר סיבתי בין המידע המטעה הנטען לבין נזקו, שכן התנהלות המשיבה לא מנעה מלקוח כלשהו לנסוע ברכבת, והמבקש לא הציג מנגנון שיקבע אילו לקוחות נפגעו ומה היקף נזקיהם. שלישית, תובענה ייצוגית לא נחשבה כדרך יעילה והוגנת להתמודד עם טענות המבקש, שכן המצב המתואר בבקשת האישור כבר לא היה קיים עקב עדכונים באתר האינטרנט של המשיבה וביטול סוגים מסוימים של כרטיסים. יתר על כן, השופט ציין כי המבקש נעדר תום לב וניקיון, שכן סתירות ואי קוהרנטיות נמצאו בגרסאותיו לאירועים. לבסוף, באשר לתנאי קיומה של עילת תביעה אישית, המבקש לא הוכיח כי הוטעה, והשופט הגיע למסקנה כי המבקש לא בחן את המידע הקיים בקפידה מספקת. המבקש חויב לשלם למשיבה 75,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.