ע"פ 153/60

תקציר

תיאודור שפר הורשע בבית משפט השלום בפתח תקווה בעבירה על תקנה 32(ב) לתקנות התעבורה. פרטי האישום היו כי שפר עקף משאית בעת שנסע באוטובוס בדרך השרון ללא נוכחות רכב נוסף, ועשה זאת כאשר הדרך שלפניו לא הייתה פנויה וכמעט גרם לתאונה. במשפט זימנה התביעה סמל משטרה להעיד, ושפר העיד להגנתו. לאחר שמיעת עדותו של שפר החליט השופט לזמן מיוזמתו עד נוסף, נהג המשאית. השופט מצא את שפר אשם על סמך עדותו של סמל המשטרה, שנתמכה בעדותו של נהג המשאית, וגזר עליו קנס ושנה של פסילת רישיון הנהיגה שלו. שפר ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי לשופט השלום אין סמכות לזמן את נהג המשאית כעד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, מה שהוביל את שפר לערער לבית המשפט העליון. גם בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי לשופט השלום סמכות לזמן עדים בכל שלב של הדיון, אם כי יש לעשות שימוש זהיר בסמכות זו ורק כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק. במקרה זה קבע בית המשפט העליון כי החלטת בית משפט השלום לזמן את נהג המשאית כעד הייתה חוקית, ואישר את ההרשעה. השופט ויתקון חלק על כך, וטען כי החלטת השופט חותרת תחת השיטה האדברסרית ומונעת לשפר משפט הוגן.