ע"פ 3082/22

תקציר

הכרעת הדין דנה בדחיית ערעורו של המערער בעניין ממצאי מהימנות ובהתרת ערעורו של המשיב להחמרת העונש. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה להתערב בקביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד בתיקי עבירות מין, והדגישה את מהימנות עדותה של המתלוננת, הנתמכת בראיות חיצוניות. למרות שהמערער טען לפגמים בחקירה וטען בדבר היעדר הוכחת כפייה, בית המשפט לא מצא כל תוכן בטענות אלה, שכן העדויות איששו את גרסתה של המתלוננת על שליטה והתעללות. טענותיו של המערער בדבר התנהגותה של המתלוננת ולשון הרע הנטענת לא היו משכנעות, כאשר בית המשפט הכיר בכך שנפגעי עבירות מין אינם רשאים לפעול על פי אמות מידה רציונליות חיצוניות בשל מצבם הפגיע. בנוסף, חוסר האחריות והנרטיב הכוזב של המערער ערערו עוד יותר את מעמדו. בית המשפט התייחס גם לניצול הבלתי הולם של יחסי אישות, וציין כי חוסר איזון שליטה וכוח העצים את חומרת העבירות. לסיכום, בית המשפט לערעורים סבר כי העונש המקורי של חמש שנות מאסר קל מדי, והציע עונש של שבע שנות מאסר כדי לשקף נאמנה את חומרתם של מעשי אלימות פיזית ומינית חוזרים ונשנים, וקבע כי הנסיבות מצדיקות ענישה חמורה יותר. פסק הדין, שנתמך על ידי הנשיא והשופטים, ניתן ב-21 בפברואר 2023.