ת"א 15114-04-20

תקציר

פסק דין זה סיכם תביעה אזרחית בין בעל קרקע, נתבע 1, לבין שוכר, נתבע 2, ורשות מקרקעי ישראל, התובעת, בנוגע לשימושים בלתי מורשים בקרקע. השימושים הבלתי מורשים כוללים יחידת דיור בלתי מורשית, בתי מלאכה ואחסון חומרי בניין ופסולת בקרקע, המיועדים לשימוש חקלאי בלבד. פסק הדין ניתח את מהימנותם של העדים, הגיע למסקנה כי מרבית השימושים הבלתי מורשים שתוארו התרחשו, וקבע את משך השימושים הללו, לעתים קרובות בעזרת דוחות בדיקה וצילומים שהוגשו כראיות. לאחר מכן חישב פסק הדין את דמי השימוש בגין שימושים בלתי מורשים אלה, שכללו לא פעם רווח יזמי, על סמך חוות דעת מומחה של שמאי שמונה על ידי בית המשפט, והטיל על הנתבעים חבות משותפת ומספר חבויות בגין שכר הטרחה, בסך כולל של 1,137,613 ₪, בתוספת ריבית ומע"מ. כמו כן חושבו דמי שימוש בנפרד עבור הנתבעת 1, בסך 812,035 ₪, בתוספת ריבית ומע"מ, בגין שימושים שאינם קשורים לנתבעת 2, כגון יחידת בנייה מורחבת ונגריה. עוד פסק הדין פסק לתובע 61,616 ש"ח חבות משותפת ומספר חבויות בשכר טרחת עורך דין ו-46,378 ש"ח בנפרד לנתבע 1, וכן 10,000 ש"ח הוצאות משפט, גם הן בחבות משותפת ומספר חבויות. לבסוף, פסק הדין הורה לנתבע 1 לפנות יחידת דיור בלתי מורשית מהמקרקעין בתוך 90 יום ואישר לתובע לפנות אותה אם הנתבע 1 לא יעשה כן, תוך חיוב הנתבע 1 בהוצאות. פסק הדין גם נתן צו מניעה קבוע האוסר על כל שימוש לא חקלאי בקרקע. לשני הנאשמים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 60 יום.