תא"מ 1942/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני הסכמי שכר טרחה נפרדים עבור שירותים משפטיים הקשורים להליכי גירושין. התובעת, עורכת דין במקצועה, טענה כי נחתמו שני הסכמים נפרדים לטיפול בתיקים שונים – האחד למזונות והשני למשמורת קטינים. מנגד, הנתבעת טענה כי קיים הסכם שכר טרחה אחד בלבד, המכסה את שני המקרים. בית המשפט בחן את נסיבות חתימת ההסכמים ומצא לטובת טענת התובעת כי אכן מדובר בהסכמים נפרדים. ההסכם הראשון, מיום 14.8.2007, התייחס אך ורק לתיק המזונות, ואילו השני, מיום 30.8.2007, עסק בעניין המשמורת וציין במפורש כי הוא בנוסף להסכם הקודם. בית המשפט מצא את הסברו של התובע לגבי הנסיבות שהובילו לשני ההסכמים משכנע יותר. התביעה לשכר טרחה הורכבה משני חלקים: החלק הראשון התייחס לתשלום המלא המוסכם עבור הטיפול בתיק המשמורת, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, והשני התייחס לתיק המזונות, המוערך בכ-9,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כ-15 שעות עבודה. עם זאת, בית המשפט מצא כי השעות שהשקיע התובע בפועל היו נמוכות משמעותית מהנטען. באשר לתביעת המשמורת, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לשכר סביר עבור העבודה שהושלמה אך לא לשכר המלא שהוסכם, שכן העבודה לא בוצעה במלואה. באשר לתביעת המזונות, מצא בית המשפט כי הערכות התובע לגבי שעות השהייה היו מוגזמות וחסרות. בהיעדר רישומים מדויקים, בית המשפט העריך את שכר הטרחה המתאים בהתבסס על הראיות שהוצגו, בהתחשב בגורמים כמו הקדשת זמן, מורכבות והמוניטין של עורך הדין. נקבע כי שכר סביר עבור העבודה שנעשתה יעמוד על 150 דולר לשעה, ומאחר שהתובע לא סיפק תיאור מדויק של השעות, העריך בית המשפט את השעות ב-15 בסך הכל בשני הנושאים. בעקבות זאת פסק בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,823 ₪, בצירוף הוצאות משפט, ריבית משפטית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.