ע"א 118/80

תקציר

במקרה הנדון, ערערו המערערים, אישה ושני ילדיה הקטינים, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את תביעת המזונות שלהם מחוסר סמכות, בקובעו כי העניין שזור בתביעת גירושין שבסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. השופט שמגר קבע כי לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בעניינים הכרוכים בתביעות גירושין, לרבות מזונות לפי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). לגבי תביעת המזונות של האישה, בית הדין הותיר על כנו את הדחייה בשל השתלבות התביעה בהליכי הגירושין בבית הדין הרבני. עם זאת, השופט שמגר הבחין בין תביעת האישה לבין תביעת הילדים למזונות. הוא ציין כי בעוד שלבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתביעות שהגישה האישה בגין הוצאות שנגרמו בשם הילדים, הילדים עצמם, באמצעות אמם כאפוטרופוסית שלהם, עדיין יכולים להגיש תביעות מזונות עצמאיות נגד אביהם בבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל אפוא בחלקו, והחזיר את הדיון בתביעת המזונות של הקטינים למעמד בית המשפט המחוזי. השופט בייסקי הדגיש את ההגינות הפרוצדורלית, וציין כי היה מקום לאפשר למערערים להגיש תצהיר נגדי כדי להראות כי היבט המזונות אינו כרוך באמת בתביעת הגירושין. פסק הדין מדגיש את המורכבות והניואנסים הפרוצדורליים הטמונים בסכסוכי שיפוט בין מערכות בתי המשפט השונות העוסקות בדיני נישואין ומשפחה בישראל.