ת"א 8496/06

תקציר

במחלוקת על אי פירעון הלוואה על ידי חברה, חתם בעל השליטה והמנהל של הלווה על הסכם ערבות אישית ושיפוי. המשיב, המלווה, ביקש פסק דין מקוצר כנגד המבקש בגין סכום ההלוואה שלא נפרע, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. המבקש טען כי הסכם ההלוואה אינו תקף מחמת אי חוקיות, ביקש קיזוז כנגד המשיב והבהיר כי ערבותו מכסה רק את הקרן. בית המשפט דחה את טענות המבקש, בקובעו כי הסכם ההלוואה היה חוקי, כי לא ניתן לקזז וכי הערבות חלה על ההלוואה כולה לרבות ריבית והצמדה. עם זאת, בית המשפט התיר למבקש להציג הגנה בדבר הפרשי הריבית וההצמדה, בהכירו בכך שלשון הערבות מעורפלת. גם טענת המבקש כי לא הייתה לו גישה למסמכים מהותיים נדחתה שכן היא התייחסה לטענת הקיזוז בלבד, ולא הייתה מסייעת להגנתו. מאחר שהמבקש לא התייצב לדיון, ויתר המשיב על חקירתו הנגדית, ובית המשפט החליט על סמך טיעונים בכתב. פסק הדין דחה חלקית את בקשת רשות ההגנה, והורה למבקש לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. נקבע דיון קדם משפט בתיק העיקרי.