ע"פ 6473/09

תקציר

המערער הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונידון ל-24 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ושלוש שנות פסילה מלנהוג. על גזר הדין הוגש ערעור בטענה שהוא מוגזם. פרקליטו של המערער טען כי העובדות כפי שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי אינן מדויקות וכי נסיבות העבירה אינן חמורות כאמור, והדגיש כי לא נגרם נזק פיזי מהאירוע. מנגד, הדגישה המדינה את חומרת העבירה, שעניינה נהיגה פזיזה של המערער ובריחתו מהמשטרה, תוך סיכון נהגים ונוסעים אחרים. שירות המבחן הדגיש את הרקע הנפשי המורכב של המערער, אך ציין גם את מעורבותו בתהליך טיפולי ויציבות. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה ודחתה את הערעור. תוך הכרה בכך שהעבירה אינה מהחמורות ביותר, אישר בית המשפט את העונש וקבע כי בית המשפט המחוזי שקל כראוי את מכלול הנסיבות והטיל עונש מאוזן. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה, במיוחד נוכח עבירות האלימות הקודמות של המערער והסכנה שנשקפה לבתו הקטינה ולאחרים במהלך האירוע. נוכח הדגש החוזר ונשנה של בתי המשפט על חומרתן של עבירות אלה והשלכותיהן האפשריות, נדחה הערעור, והעונש המקורי נותר על כנו.