ע"פ 2013/13

תקציר

השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש לדחות את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). החלטת בית המשפט המחוזי מתייחסת לבקשת המדינה לקבוע בעלות על פריטים ארכיאולוגיים מסוימים, אשר הוצגו כראיה בתיק פלילי נגד המשיב. המשיב זוכה ממרבית האישומים, אך הורשע במספר עבירות הקשורות לסחר בעתיקות ללא רישיון. המדינה ערערה על הזיכוי והמשיב ערער על ההרשעה וגזר הדין. שני הערעורים תלויים ועומדים כעת בפני בית המשפט. המשיבים טוענים כי למדינה אין זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הבעלות על הפריטים הארכיאולוגיים, שכן היא אינה צד שנפגע ישירות מההחלטה ולכן עליה להגיש תביעה אזרחית נפרדת. עוד הם טוענים כי יש לערער על ההחלטה, בהיותה לפי סעיף 36, באמצעות ערעור אזרחי או בקשת רשות ערעור, ויש לדחות את הערעור הפלילי הנוכחי של המדינה. מנגד, טוענת המדינה כי זכותה לערער על ההחלטה במסגרת ערעורה הפלילי על זיכוי המשיב, שכן היא הייתה צד להליך הפלילי המקורי. לחילופין, טוענת המדינה כי גם אם ימצא בית המשפט כי חל סעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי, יש לפרשו כך שיכלול את המדינה כצד הזכאי לערער, ופשוט לסווג מחדש את הערעור הנוכחי. בית המשפט קובע כי אמנם למדינה יש זכות לערער על ההחלטה, אך היה עליה לעשות זאת באמצעות ערעור נפרד לפי סעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי. עם זאת, מאחר שהמדינה הגישה הודעת ערעור בתוך 30 הימים הנדרשים והצהירה על כוונתה לערער על ההחלטה, ונוכח העמימות הלשונית בפקודה, בית המשפט לא ידחה את הערעור אלא יסווג אותו מחדש כערעור לפי סעיף 38א. בקשת המשיבים לדחות את הערעור נדחית אפוא. ההחלטה בבקשת המדינה לעיכוב ביצוע תובא בפני השופט שידון בערעורים.