ת"א 7492-02-21

תקציר

עיריית ירושלים הגישה תביעה אזרחית נגד תשעה אחים, בהם התובע, בגין חוב ארנונה בגין נכס בירושלים בין השנים 2004 ל-2014. התובע טען כי יש לבטל את פסק הדין בשל תרמית וראיות חדשות שהתגלו. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובע. פסק הדין לא ניתן בחופזה, והתובעת הסכימה לו ופעלה בהתאם לתנאיו במשך שנים. הראיה החדשה כביכול לא הייתה ראיה או שניתן היה לגלות אותה לפני הכרעת הדין. גם טענת המרמה של התובע, שהתבססה על תמליל שיחה בינו לבין עורך דינו לשעבר, לא הייתה משכנעת, ועורך הדין המדובר הכחיש את הטענות. בית המשפט הדגיש את חשיבות סופיות פסקי הדין ואת הנטל הכבד המוטל על התובע להצדיק ביטול פסק דין בהסכמה. מאחר שהתובע לא עמד בנטל זה, נדחתה התביעה על הסף, והתובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.