דנג"צ 59926-09-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף: דנ"א 59926-09-25 (בית המשפט העליון) **מבוא:** החלטה זו של כבוד הרשם רון גולדשטיין בבית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) עוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בבג"ץ 23378-03-25. העתירה המקורית, שהוגשה על ידי יצחק בוכובזה (המבקש), נדחתה על הסף. הניתוח יתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים והחידושים העולים מההחלטה, תוך התבססות על המידע שסופק בלבד. **רקע עובדתי:** העתירה המקורית של המבקש עסקה באכיפת סעיף 7 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949. המבקש ביקש להורות למשיבים (שר החינוך, שר הפנים, החשב הכללי, ועדת החינוך של הכנסת ומרכז השלטון המקומי) לקיים הליך היוועצות כנדרש בחוק לפני פרסום צו הקובע את שיעורי ההשתתפות בתקציבי קיום מוסדות חינוך, וכן לקבוע מנגנון תקצוב דיפרנציאלי לרשויות המקומיות. פסק הדין הדוחה את העתירה ניתן ביום 27.8.2025. **הבקשה להארכת מועד:** המבקש הגיש בקשה לדיון נוסף ביום 21.9.2025, איחור של 10 ימים מעבר למועד הקבוע בחוק (15 יום). בעקבות האיחור, נדרש המבקש לנמק מדוע לא תימחק בקשתו. בבקשתו להארכת מועד, המבקש העלה שני נימוקים עיקריים: 1. **נסיבות אישיות-רפואיות:** טען לנסיבות אישיות-רפואיות של בן משפחה שדרשו את מלוא תשומת ליבו. 2. **טעות בתום לב בחישוב המועדים:** טען לפרשנות שגויה של הדין, לפיה סבר כי ימי הפגרה אינם נכללים במניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף. בנוסף, הדגיש המבקש את החשיבות הציבורית והעקרונית של הסוגיות המשפטיות שהוא מבקש להעלות, כהצדקה נוספת לבקשת הארכה. **עמדת המשיב 5 (מרכז השלטון המקומי):** מרכז השלטון המקומי התנגד לבקשת הארכה, בטענה כי לדיון נוסף סיכויים לכאורה נמוכים מאוד. לטענתו, לא הונחה כל תשתית המבססת עילה לקיום הליך דיון נוסף, שהוא הליך חריג ונדיר. המשיב 5 הדגיש כי העתירה נדחתה על הסף, וכי אין בפסק הדין קביעת הלכה חדשה או סתירה להלכה קודמת, המצדיקים דיון נוסף. **החלטת הרשם גולדשטיין - עקרונות משפטיים וחידושים:** החלטת הרשם גולדשטיין ממחישה ומחזקת מספר עקרונות משפטיים יסודיים הנוגעים להליך הדיון הנוסף, ומדגישה את הגישה הקפדנית והמצומצמת של בית המשפט העליון בנוגע לבקשות להארכת מועד להגשת הליך זה. 1. **הגישה הקפדנית והמצומצמת לבקשות ארכה לדיון נוסף:** הרשם מדגיש כי הגישה לבקשות מסוג זה היא "קפדנית ומצומצמת במיוחד". עיקרון זה נועד לשמור על סופיות הדיון ועל יעילות מערכת המשפט, ומונע שימוש לרעה בהליך הדיון הנוסף כאמצעי לעיכוב ביצועם של פסקי דין. ההחלטה מפנה לבש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני, המדגימה גישה זו. 2. **דרישת "טעם מיוחד" להארכת מועד:** תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי יש להציג "טעם מיוחד" להצדקת הארכת מועד. הרשם קובע כי בעניינו, המבקש לא הצליח להציג טעם כזה. 3. **פרשנות דיני הפגרה:** הרשם דוחה את טענת המבקש לטעות בחישוב מועדים עקב סברתו כי ימי הפגרה אינם נמנים במניין הימים. הוא קובע כי הכללים החלים באשר למועד להגשת בקשה לדיון נוסף, וכי "הפגרה באה במניין הימים", הם "כללים מושרשים וידועים". החלטה זו מחזקת את הוודאות המשפטית ומחייבת את בעלי הדין להכיר את דיני ההליכים. ההחלטה מפנה לפסיקות קודמות (בש"א 6927/11 רוכמן; בש"א 7622/12 לוי) המבססות כלל זה. 4. **השפעת מעמד המבקש (עורך דין) על נטל ההוכחה:** למרות שהמבקש אינו מיוצג, הרשם מציין כי הוא עורך דין. לאור זאת, הנטל להוכיח שהטעות בחישוב המועדים הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר" מוגבר. בהיעדר הוכחה כזו, הטעות אינה מהווה עילה מספקת להארכת מועד. ההחלטה מפנה לבש"מ 6229/11 דון יחיא, המדגימה גישה זו. 5. **התייחסות לסיכויי ההליך:** שיקול נוסף שהובא בחשבון הוא סיכויי ההליך. הרשם מציין כי העתירה נדחתה על הסף, דבר המקשה על הטענה כי סיכויי הבקשה לדיון נוסף תומכים במתן ארכה. גם אם ישנם טעמים אישיים, הם אינם גוברים על עקרונות אלו, במיוחד כאשר סיכויי ההליך נמוכים. 6. **החשיבות הציבורית והעקרונית כשיקול:** אף שהמבקש הדגיש את החשיבות הציבורית והעקרונית של הסוגיות, הרשם קובע כי הדבר אינו גובר על הליקוי הדיוני שנפל בהגשת הבקשה באיחור, ובפרט כאשר טענת הטעות בפרשנות הדין נדחית. בהליך דיוני, יש מקום לשיקול זה כאשר הוא משולב עם עילות נוספות ועם עמידה בתנאי הסף. 7. **מחיקת ההליך:** בשל דחיית הבקשה להארכת מועד, ההליך (בקשת הדיון הנוסף) נמחק. 8. **היעדר צו להוצאות:** למרות דחיית הבקשה, לא ניתן צו להוצאות. ייתכן שהדבר נובע מהתחשבות מסוימת במצבו של המבקש, או מתוך רצון להימנע מהטלת נטל נוסף עליו. **חידושים משפטיים:** החלטה זו אינה מציגה חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא בעיקר מחזקת ומיישמת עקרונות קיימים הנוגעים להליך הדיון הנוסף ולדרישותיו. ניתן לראות בה אישור נוסף של הגישה המחמירה של בית המשפט העליון כלפי בקשות הארכה להגשת בקשה לדיון נוסף, וכן הדגשה של החשיבות הרבה המיוחסת לדקדוק בדיני הליכים, גם כאשר מדובר במבקשים שאינם מיוצגים. ההחלטה מדגישה את העובדה כי גם טענה להחשיבות ציבורית ועקרונית אינה פוטרת את המבקש מהקפדה על כללי הדיון. **סיכום:** החלטת הרשם גולדשטיין קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הכבד הנדרש להצדקת הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. הדבר נובע מהגישה הקפדנית של בית המשפט לעניין זה, מכך שלא הוכח "טעם מיוחד", מטענת הטעות בפרשנות הדין שהתבססה על כללים מושרשים, וכן מהסיכויים הלכאוריים הנמוכים של הליך דיון נוסף על פסק דין שדחה עתירה על הסף. כתוצאה מכך, הבקשה להארכת מועד נדחתה, וההליך נמחק.