רע"א 4647/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך ארוך שנים בין שני צדדים שראשיתו במכירת קרקע בשנת 1965. יורשי המוכר, המשיבים ויורשי הקונה, המבקשים, היו מעורבים לאורך השנים בהליכים משפטיים רבים בנוגע לסכסוכים שונים הקשורים למכירה האמורה. פסק הדין האחרון, עליו ביקשו המבקשים לערער, מתייחס לשני פסקי דין קודמים של בית משפט השלום. פסק הדין החלקי הראשון דחה חלקים מתביעתם שכנגד של המבקשים, ואילו פסק הדין הסופי השני הכריע בתביעה העיקרית שהגישו המשיבים, וקבע כי המבקשים חרגו מזכויות השימוש במקרקעין שרכשו וחייבים למשיבים דמי שימוש ראויים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על שני פסקי דין אלה, ואישר את יצירת ההשתק, שמנעה את טענות המבקשים בדבר הפרת הסכם המכר על ידי המשיבים. בית המשפט הסכים גם עם קביעת בית משפט השלום כי המבקשים סטו מהמקרקעין שרכשו וכי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים הגדיר את גבול המבקשים. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים בדבר חישוב דמי השימוש והנימוקים המשפטיים לטענות המשיבים. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות והיא מוגבלת למחלוקת הספציפית בין הצדדים. השופטת הדגישה כי הסכם הפשרה עסק בעיקר בזיהוי חלקם של המבקשים במקרקעין ולא התייחס לסוגיית ההתחייבויות בין הצדדים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענות המבקשים בנוגע לחוזה המכר התיישנו, כפי שהוזכרו ונדחו בפסקי דין קודמים. בהגיעו למסקנה כי הערעור אינו מתאים לגלגול נוסף, דחה השופט את בקשת רשות הערעור.