בר"ע 40863-07-17

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטה הפרוצדורלית של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע למגבלת זמן החקירה, שהגבילה את החקירה הנגדית ל-30 דקות לכל צד. ערכאת הערעור הכירה בחשיבותה של החקירה הנגדית כזכות פרוצדורלית, אך אף הכירה בשיקול דעתו של בית משפט קמא בניהול הדיון. בית המשפט הדגיש כי הגבלת זמן החקירה היא אמצעי סביר להבטחת משפט יעיל, והתערבות מתבקשת רק כאשר נעשה שימוש לרעה בשיקול הדעת. במקרה זה, החלטת הערכאה הנמוכה יותר לא התבססה על חוסר האפקטיביות של החקירה הנגדית או על אי קידום האמת, אלא אך ורק על הזמן המוקצב שאזל. אף שהנסיבות עשויות היו להצדיק זמן רב יותר, המבקש לא מחה על ההחלטה בעת קבלתה, והבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור אינה מפרטת מדוע החקירה הנגדית לא הייתה ממצה. יתר על כן, שיקולים מעשיים, כגון העדר עד והגבלה קודמת של עדותו של המבקש עצמו, שוקלים אף הם כנגד קבלת הבקשה. הנה כי כן, חרף חששות מסוימים מאילוצי הזמן, לא תגבר ערכאת הערעור על שיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה, ובקשת רשות הערעור נדחית.