ע"פ 7080/06

תקציר

המערערת במקרה זה הורשעה בגניבה ובאיומים לפי סעיפים 384 ו-192 לחוק העונשין, בהתאמה, על סמך הודאתה. ההאשמות נבעו משני אירועים נפרדים בהם גנבה המערערת דאודורנט ובושם מחנויות באשדוד ואיימה על אנשי הביטחון של החנות שעצרו אותה. המערערת לא יוצגה על ידי בא כוחה בדיונים הראשונים, שם ביקשה וקיבלה צירוף של שני תיקים נוספים. המשיב (התביעה) הודיע על כוונתו לבקש עונש מאסר בפועל, מה שהוביל את בית המשפט למנות סניגור למערער. לאחר תקופה ממושכת בה לא שיתפה המערערת פעולה עם ניסיונות שירות המבחן לגבש המלצה טיפולית, התיר בית המשפט למערערת לחזור בה מהודאתה באחד המקרים. בסופו של דבר נגזרו על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, בצירוף התחייבות כספית. בערעור טען המערער כי העונש מופרז, כי היה מקום למנוע מהמשיב לבקש עונש מאסר בשל שיהוי, וכי ציפיותיו של המערער להימנע ממאסר התנפצו נוכח התנהלותו של המשיב. המשיב טען מנגד, כי הם פעלו במהירות כשהודיעו לבית המשפט על כוונתם לבקש מאסר וכי התנהגותם לא הטעתה. ערכאת הערעור הסכימה עם טענות המשיב וציינה כי התביעה הבהירה באופן עקבי את עמדתה העונשית החמורה וכי למערערת ניתנו הזדמנויות רבות לחזור בה מהודאתה, אך בחרה שלא לעשות כן. בית המשפט הוסיף והדגיש את חומרת העבירות של המערערת ואת עברה ההתמכרות לסמים. לאור שיקולים אלה, הפחיתה ערכאת הערעור במעט את עונש המאסר שהטיל בית משפט קמא וקבעה אותו על שבעה חודשים. יתר החלטת בית משפט קמא התקבלה.