רמ"ש 22694-04-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך הורי על מקום מגוריהם של ילדיהם הקטינים לאחר גירושין. האם עברה עם הילדים ליישוב מרכזי בישראל, ואילו האב רצה שהם יגורו בצפון. האב הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין קודם בעניין מגורי הילדים, שנדחה. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לדון בבקשה כערעור לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ודוחה אותה. פסק הדין מדגיש כי טובת הילד היא עקרון העל במקרים כאלה, הגובר על שיקולים אחרים, לרבות הסכמי הורות והצורך ברילוקיישן. השופטת דנה בהרחבה בפסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון בנושאים דומים, ובעיקר מדגישה את זכותם של הורים יחידים לשקם את חייהם לאחר גירושין, לרבות קביעת מקום מגוריהם. השופט מסיק כי החלטת האם לעבור דירה סבירה ואינה מעידה על חוסר התחשבות בטובת הילדים. במקום זאת, מקום מגוריהם הנוכחי של הילדים עם אמם ביישוב המרכזי נחשב חוקי ולטובת הילדים, לאור השתלבותם המוצלחת ואושרם שם. עוד מציינת השופטת את חשיבות השמירה על יחסים תקינים עם שני ההורים ואת האפשרות לשמור על קשר טוב עם האב גם מרחוק. מאחר שהאם מסרבת לעבור צפונה, מחליטה השופטת כי על הילדים להישאר בביתם הנוכחי עד לקבלת החלטה סופית בעניין המשמורת, תוך הדגשה כי החלטת בית המשפט קמא הייתה סבירה ולטובת הילדים. לפיכך, הערעור נדחה, והמצב הנוכחי יימשך. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.