בג"צ 525/84

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בעקבות שביתה פוליטית ברמת הגולן נגד החלת החוק הישראלי. העותרים, מורים בני העדה הדרוזית, עסקו בהיעדרות ממושכת מעבודתם במסגרת שביתה שאורגנה על ידי גורמים פוליטיים חיצוניים המתנגדים לסמכות השיפוט הישראלית. חרף אזהרות מעסיקם (המשיב מס' 2) בדבר השלכות היעדרותם, לרבות העובדה שראו אותם כמי שהתפטרו, לא שבו העותרים לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה קבע תחילה כי יחסי עובד מעביד לא נותקו, וראה בהיעדרות הפרה אך לא עילה להתפטרות. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה הפך החלטה זו, תוך הדגשת אופייה הפוליטי של השביתה וההיעדרות הממושכת כמעידים על התפטרות, במיוחד לאור העובדה שמורים אחרים חזרו לעבודה או יצאו לחופשה מאושרת. בג"ץ שקל אם להתערב, וציין את תפקידו המפקח על פסיקות בית הדין לעבודה, אך הדגיש את האיפוק אם קיימות טעויות משפטיות מהותיות המשפיעות על הצדק. במקרה זה, בג"ץ לא מצא טעות כזו, והגיע למסקנה כי השביתה, שלא נגעה לסכסוך עבודה, מעידה למעשה על כוונה של העותרים לנתק את יחסי העבודה ביניהם, ובכך להצדיק את החלטת בית הדין הארצי לעבודה. העתירה להשבה נדחתה, תוך שהיא מאשרת מחדש את זכותו של המעסיק להתייחס להיעדרות כאל התפטרות בשל המניעים הפוליטיים המשמעותיים וחוסר התקשורת מצד העותרים במהלך ההיעדרות. בית המשפט הדגיש גם את ההשלכות הרחבות יותר של מתן אפשרות להשפעה פוליטית זרה להכתיב את תנאי ההעסקה במדינה ריבונית.