סע"ש 43421-11-19

תקציר

בית הדין קבע כי אין די ראיות להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין עורך דין לעובד לכאורה. הראיות שהוצגו לא היו משכנעות דיין כדי לקבוע כי עורך הדין שכר את שירותיו של החייב, או שהיה בכוחו לפטר אותו, מה גם שהתקשורת הכתובה הראשונה ביניהם הראתה כי מערכת היחסים ביניהם היא של שיתוף פעולה עסקי ולא של חוזה עבודה. בנוסף, התנהלותו המפוקפקת של עורך הדין, לרבות הצהרות כוזבות לרשויות ומעורבות בפעילות הונאה עם החייב, הביאה את בית המשפט לפקפק באמינותו. ההצגה הרשמית של תלושי השכר והדיווחים לרשויות לא שיקפה את מערכת היחסים בפועל בין הצדדים, שנראתה דומה יותר לשותפות או מיזם עסקי משותף. בעוד שהתנהלותו של עורך הדין הוגדרה כבלתי ראויה ובלתי ישרה, החליט בית המשפט שלא לקבל את התביעה לפי דוקטרינת ההשתק השיפוטי, אשר הייתה מכירה בחייב כעובד. זאת, בין היתר, בשל הסיכון שעלויות הקביעה יוטלו על הקופה הציבורית, שכן סביר להניח שעורך הדין חדל הפירעון לא יוכל לשלם אותן. עם זאת, בית המשפט קבע כי על הנאשם לשאת בהוצאות ההליך, לרבות הוצאות קרן כינוס הנכסים ואוצר המדינה, בשל דיווחיו הכוזבים והשקרים החצופים במהלך המשפט והליכים אחרים. הסכומים נקבעו על 30,000 ₪ ו-20,000 ₪ בהתאמה, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי התנהלותו של הנאשם, כעורך דין, מעידה על זלזול בוטה במערכת המשפט, המצדיקה תוצאה זו.