ע"ז 42187-11-19

תקציר

הנתבעים, בנו ונכדו של המנוח, טענו כי יש להכריז על צוואות המנוח כפסולות בעילה של השפעה בלתי הוגנת, חוסר כשירות נפשית ומרמה. לטענתם, התובעים, בתו של המנוח והנהנה העיקרי מהצוואות, השפיעו שלא לצורך על המנוחה לכתוב את הצוואות, תוך ניצול תלותה של המנוחה בתובעת ובבעלה המנוח. עוד טענו כי הצוואות לא נערכו על פי רצונו האמיתי של המנוח. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. המנוח נמצא עצמאי ותלוי פיזית אך מסוגל אינטלקטואלית לערוך צוואה. למרות שהתובע היה המטפל העיקרי, המנוח נעזר גם באחרים, לרבות הבן הנתבע, דבר שהפחית את החשש מפני השפעה בלתי הוגנת. עוד קבע בית המשפט כי תפקידו של התובע בעריכת הצוואות היה טכני ולא היווה מעורבות פסולה. זאת ועוד, הקרבה הרגשית בין התובע למנוח, כמו גם ההיגיון העומד מאחורי הצוואות, תמכו בעמדת התובע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לפסילת הצוואות ולכן דחה את התנגדותם. שתי הצוואות מיום 11.3.2014 נקבעו כתקפות והוצאו צווים לביצוען. למרות שמצא את התנהלותו של התובע מוטלת בספק, החליט בית המשפט שלא להטיל הוצאות על הנתבעים בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.