רצ"פ 7940-05-09

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הגדרת "רכוש" ותחולת דיני העיקולים. תקנות סדד וחוק ההוצאה לפועל מאפשרות שתיהן עיקול רכוש, אך נבדלות זו מזו בהגדרותיהן ל"רכוש" ובשלבים שבהם ניתן להטיל עיקול. הגדרת "קניין" בחוק ההוצאה לפועל כוללת זכויות עתידיות, ואילו תקנות סדד מגדירות אותו ככל חוב או זכות, בין אם מועד פירעונם ובין אם לאו. עיקול לפי תקנות סדד מוטל בתחילת תביעה, ואילו לפי חוק ההוצאה לפועל הוא מוטל לאחר זכייה בתביעה. בית המשפט מפרש את המונח "רכוש" בחוק ההוצאה לפועל באופן רחב, בשונה מתקנות סדד. היא קובעת כי זכות לקבלת פיצויים, כמו במקרה זה, היא זכות קיימת ולא זכות עתידית, אף שהסכום טרם נקבע. זכותו של התובע נובעת מתאונת עבודה ולכן אינה ציפייה גרידא אלא זכאות ריאלית וקיימת. עוד מציין בית המשפט כי החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל לייחס את זכותו של התובע לקבלת פיצויים הייתה ראויה, במיוחד נוכח פגיעתו האנושה של התובע. בדחותו את הערעור מדגיש בית המשפט את הצורך להגן על כבוד האדם של החייב ועל קיומו המינימלי. ההחלטה מתקבלת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל המחלוקת המשפטית הלגיטימית. פסקה מקיפה זו מתמצתת בתוכה את ההבדלים המרכזיים בין החוקים הרלוונטיים, פרשנותו של בית המשפט ופרטי המקרה הספציפיים, המובילים לדחיית הערעור.