ע"א 5416-04-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על ביטול חוזה ביטוח עקב אי תשלום פרמיות. התובעים, שהם יורשיו של המבוטח, מבקשים להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת, למרות שלא נמנו כמוטבים בפוליסה. חברת הביטוח הגנה על החלטתה לבטל את הפוליסה, בנימוק של אי תשלום ועמידה בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, המתווה את הליך הביטול. סעיף זה מחייב את המבטח להוציא שתי הודעות בכתב הדורשות תשלום והודעה סופית בכתב על ביטול. השופט פסק לטובת המערערים, וקבע כי חברת הביטוח לא עמדה בדרישת הכתב כאמור בסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח. השופטת טענה כי דרישת הכתב היא תנאי מהותי שנועד להבטיח בהירות ויציבות, וביטולה יהיה לרעת המבוטח. כמו כן, נדרשה חברת הביטוח לעמוד גם בסעיף 15(ב) לחוק, שעניינו מוטבים בלתי חוזרים. מאחר שחברת הביטוח לא הודיעה ישירות למוטב, כנדרש, קבעה השופטת כי ביטול הפוליסה אינו תקף. פסק הדין מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא בעניין דחיית התביעה נגד חברת הביטוח, ומחזיר את התיק לדיון נוסף. פסק הדין בעניין דחיית התביעה נגד הבנק עומד בעינו. משמעות הדבר היא כי תביעת התובעים כנגד חברת הביטוח תיבחן מחדש על ידי בית המשפט קמא, בשים לב לקביעות שנקבעו בפסק דין זה, ובפרט לצורך לעמוד בדרישות הכתב כאמור בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.