עמ"ה 525/04

תקציר

פסק הדין סובב סביב פסילת ספרי נישום ושומת מס הכנסה על פי מיטב שיקול הדעת. הנישום, שעסק בעבודות בניה, לא עמד בדרישות הפורמליות להנהלת חשבונות, דבר שהוביל לפסילת ספריו כדין על ידי רשות המסים המשיבה. אי עמידה זו כללה היעדר פנקסי הזמנות, חוזי העסקה וחשבונות עבודה, וכן הפרדה לא מספקת של עלויות בין עסקים שונים. יתר על כן, פנקסי הנישום לא שיקפו נאמנה את הכנסותיו, עם קבלות לא מדווחות ופערים בין עלויות הבנייה המדווחות לעלויות הבנייה בפועל, כפי שעולה מעדויות הלקוחות. הדבר הביא להחלטת המשיב להוציא שומה על פי מיטב שיקול הדעת. בית המשפט בחן את סמכותו של המשיב ליתן שומה כזו ואת סבירות הקביעה. נקבע כי השומות היו מוצדקות בשל פסילת הספרים, ובית המשפט לא יכול היה להתערב אלא אם כן הנישום הביא ראיות ממשיות לכך. בית המשפט קיבל את קביעתו של המשיב בכמה נושאים, אך ערך שינויים באחרים. באופן ספציפי, היא הורתה על ניכוי של 14,835 ש"ח מההכנסה החייבת לשנת המס 2000 בקשר לתיאום מע"מ. בנוסף, הונחה המשיב להשוות את דיווח המע"מ לדוח מס הכנסה לשנת המס 2000, ויש להוסיף כל הפרש לשומת הנישום. באשר לחישוב ההכנסה הנוספת, הסכים בית המשפט עם שיטת המשיב לשילוב אחוז מעלות המכירות (40%) אך שינה את אחוז הרווח הגולמי ל-55% בהתבסס על הפרשי הון שנמצאו בדוחות הנישום. בית המשפט הדגיש כי הסכמי שומה משנים קודמות אינם יכולים לשמש בסיס לקביעת השומה הנוכחית, במיוחד נוכח פסילת הספרים. הנישום נשא בנטל ההוכחה להוכיח את חוסר סבירות השומה של המשיב, דבר שלא עשה. כמו כן, בית המשפט דן בהשלכות של הליך פלילי נגד הנישום בגין עבירות מס, שהסתיים בהרשעה. המשיב ביקש להשתמש בפסק הדין כראיה, ובית המשפט קיבל אותו כראיה לכאורה, בציינו כי הסכומים שהורשעו אינם תמיד זהים לאלה שנגבו. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי גם אם ייתן תוקף מלא להכרעת הדין הפלילית, אין בכך כדי לשנות את תוצאת המקרה. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, והכנסות הנישום לשנות המס 1999-2001 תוקנו על סמך השינויים שהוזכרו לעיל. בנוסף, חויב הנישום לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.