תפ"ח 7/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בתחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין על רוצח מורשע, המאפשר לבית המשפט להטיל עונש מופחת אם העבירה בוצעה בשל הפרעה נפשית חמורה או פגיעה בכושר השכלי. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, אשר עליו להוכיח כי יכולתו להבין את מעשיו או להימנע מהם הוגבלה באופן משמעותי. מסקנת השופטים היא כי טענת הנאשם כי סבל מהפרעה כזו אינה אמינה, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בבית המשפט. יתר על כן, גם חוות הדעת של המומחים עליהן מסתמכת ההגנה אינן מתיישבות עם עובדות המקרה ומתבססות על אמירותיו הבלתי מוכחות והמניפולטיביות של הנאשם. השופטים מעדיפים את חוות הדעת של צוות המומחים שמינה בית המשפט, המאשרת כי מעשיו של הנאשם תוכננו בקפידה והראתה כי הבין את הפסול שבמעשיו ויכול היה להימנע מהם. לפיכך, מחליטים השופטים פה אחד לדחות את טענת תחולת סעיף 300א(א) ולגזור על הנאשם את עונש החובה בגין רצח – מאסר עולם. כמו כן חויב הנתבע לשלם פיצויים בסך 180,000 ₪ לעיזבון המנוח.