ת"א 3092/01

תקציר

התובע, שהתנדב במלחמת יום הכיפורים, תבע את הנתבעת, מדינת ישראל, על כך שלא ניהל רישומים של שירותו הצבאי ועל טיפול רשלני בפניות שלו לאחר מכן. בית המשפט הכיר בחובתה של המדינה לשמור על רישום מתנדבי צה"ל, דבר שלא עשתה בעניינו של התובע. כמו כן, בית המשפט מצא כי המדינה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, גרמה לו למצוקה נפשית ותרמה לבעיותיו הנפשיות. עם זאת, בית המשפט מצא את התובע אשם גם ברשלנות תורמת בשל חוסר התמדה וארגון בפניות שלו למדינה. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה האם התובע פנה למדינה בשנים שלאחר המלחמה. בית המשפט האמין לעדותו של התובע לפיה פנה למדינה שוב ושוב ונשלל ממנו ההכרה בשל היעדר רשומות. בעקבות זאת חויבה המדינה לשלם לתובע 300,000 ₪ כפיצוי על נזקיו, בתוספת 30,000 ₪ בגין הוצאותיו ושכר טרחתו, שניהם סכומים מותאמים לערכם הנוכחי. רשלנותו התורמת של התובע הביאה להפחתה של 40% בפסיקת הנזק. פסק הדין הזכיר גם את נסיבותיו החריגות של המקרה ואת מצבו הנפשי של התובע, שהמדינה הייתה צריכה להתחשב בו בטיפולה בפניותיו.