ס"ע 22128-03-12

תקציר

בית הדין קבע כי החלטת המעסיק שלא להחזיר את העובדת לעבודה לאחר חופשת הלידה הייתה כדין, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה והתנהגותה של העובדת, שכללה לקיחת מסמכים ללא רשות, ואי החזר הלוואות. העובד פנה למעסיק מספר פעמים בנוגע לחשד לאי התאמות ואי תקינות, אולם בית הדין מצא כי טענות אלו אינן מבוססות. העובדת פוטרה כדין, ותביעותיה לפיצויים מכוח מספר דברי חקיקה - לרבות חוק עבודת נשים, חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה - נדחו, שכן בית הדין לא מצא ראיות לכך שההריון של העובדת היה גורם בהחלטות המעסיק. גם תביעת לשון הרע של העובדת נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי היא הוצאה מהבניין כדין, ותביעתה נגד שניים מהנתבעים - שנמצא כי פעלו כדין - נדחתה. יש לציין כי השופטת קבעה כי ישנן נסיבות חריגות בהן מעסיק אינו מחויב להחזיר עובדת לעבודה לאחר חופשת הלידה, אם קיימות סיבות עסקיות לגיטימיות. העובדת חויבה לשלם למעסיק 92,868 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה, בגין הלוואות שנטלה ולא פרעה. כמו כן חויב העובד לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.