עת"מ 4773-03-11

תקציר

בית המשפט החליט לקבל חלקית את העתירה. העתירה מערערת על סמכותה של החלטת המנכ"ל להטיל עיצום כספי על העותר בגין הפרות סביבתיות ומבקשת תביעה חלופית. בית המשפט מצא כי למנכ"ל יש סמכות להטיל עיצום כספי בגין אי קיום תנאי ההיתר המחייב את פרסום הקבלה בעיתון. עם זאת, גובה הסנקציה, שנקבע על 1,200,000 ₪, נמצא בלתי סביר ובלתי מידתי ביחס להפרה ספציפית זו, שכן הוא הוטל באותה מידה על הפרות חמורות יותר. בית המשפט קבע כי סכום הסנקציה בגין הפרה זו מופרז והפחית אותו ב-360 אלף שקל. הפחתה זו לוקחת בחשבון את אופי ההפרה, שאינה חמורה כמו הפרות אפשריות אחרות. בית המשפט הדגיש כי מנגנון העיצום הכספי הוא כלי מינהלי שנועד להשיג את המטרה של ייעול הטיפול בתיקי זיהום סביבתי ויצירת מערכת ענישה מרתיעה. לפיכך, הסנקציה המוטלת צריכה לשקף את חומרת ההפרה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי הליך העיצום הכספי הינו מינהלי באופיו ושונה באופן משמעותי מהליך פלילי. לבסוף, ציין בית המשפט כי בקשת העותר לתביעה חלופית אינה מוצדקת ומצויה בשיקול דעתו של המנכ"ל. העיצום הכספי, כפי שתוקן, עומד על 840,000 ₪, שעל העותר לשלם. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.