סע"ש 26731-11-15

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת במשך 69 חודשים, טען כי לא שולם לו שכרו המלא ולכן התפטר. התובעת דרשה פיצויי פיטורים ופיצויים נוספים. הנתבעת טענה כי לתובע שולם מלוא שכרו, וכי הוא עזב את העבודה מבלי שנתן הודעה מוקדמת כנדרש. בית הדין מצא כי תקופת העסקתו של התובע הייתה רציפה, החלה בפברואר 2007 והסתיימה באוקטובר 2013. השופט הסכים עם טענת התובע כי עבד 1,067 ימים במשך 68 חודשים, בממוצע 15.5 ימים בחודש. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת התובע בדבר גובה שכרו, וקבעה כי תלושי השכר שמסרה הנתבעת אמינים יותר. התובעת הייתה זכאית לחלק מהתשלומים כגון דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי אש"ל. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את התובע על כך שלא שילם את מלוא שכר המינימום בתעשייה, ועל כך שלא נתנה לו הודעה מוקדמת מתאימה כשכיר. מנגד, דחתה השופטת חלק מטענות התובע לרבות פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, דמי נסיעות, קרן השתלמות ופיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. השופט פסק לטובת הנתבעת גם לגבי תקופת ההודעה המוקדמת, וקבע כי התובעת נתנה לנתבעת הודעה מוקדמת של עשרה ימים בלבד במקום החודש הנדרש, ולכן הנתבעת זכאית לניכוי של 1533 ₪ מהסכום שהיא חייבת לתובע. בסופו של דבר נפסקו לתובע חלק מהסכומים הנתבעים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד התביעה ועד לתשלום בפועל. עם זאת, השופטת לא הורתה למי מהצדדים לכסות את הוצאותיו של הצד השני, בשל הפער הגדול בין הסכום שנפסק לבין הסכום הנתבע.