בש"א 1546/06

תקציר

הסכסוך בין גיא שלמוני ליובל סגל, שטענו בעבר שהם חברים, הגיע לבית המשפט לאחר משבר במערכת היחסים ביניהם. שלמוני תבע את סגל על ארבעה חודשי שכר שלא שולם, תחילה ייצג את עצמו ולאחר מכן שכר ייעוץ משפטי. התביעה הסתבכה באמצעות תביעות שכנגד ותיקונים, שהרחיבו את תקופת העבודה הנטענת לשבעה חודשים והגדילו את הסכום הנתבע באופן משמעותי. סגל, המנהל עסק לייצור מוצרי עץ, טען כי שלמוני עבד אצלו תקופה קצרה וכי כל עבודה מעבר לכך נעשתה במטרה להקים שותפות. כמו כן, הוא הגיש תביעה נגדית בגין מעשים פסולים שונים לכאורה, לרבות עוולת "גניבת עין", ששלמוני ביקש לדחות מטעמים שיפוטיים. השופטת, דלית גילה, פסקה לטובתו של שלמוני וקבעה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעת עוולת "גניבת עין", שכן היא חורגת מתחומו של חוק הנזיקין המסחריים. בנוסף, השופט הורה לסגל למסור לשלמוני הקלטה שהוא כינה "מסמך חסוי", בצירוף תמליל, אם קיים, בתוך שבעה ימים. השופט מחק גם סעיפים מתביעתו הנגדית של סגל וכתב הגנה מתוקן הנוגע לעוולת "גניבת עין". השופטת הבהירה כי הקביעה שיש לקבוע היא האם התקיימו יחסי עבודה בין שלמוני לסגל, ואם כן, מהן החובות הכספיים הנובעים ממערכת יחסים זו. הראיות היו אמורות להיות מוגשות באמצעות תצהירים, כאשר נקבע מועד אחרון לשלמוני ומועד מאוחר יותר לתגובתו של סגל. השופטת הדגישה כי הדיון יתמקד ביחסי העבודה ובכל ההשלכות הכספיות הנובעות מהם, ודחתה את ניסיונו של סגל לכלול טענות אחרות. פסק הדין נחתם בקביעת מועד לדיון ההוכחות, תוך הדגשת ההשלכות של אי עמידה במועדי הגשת התצהיר.