סע"ש 2832-02-14

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, תבעה מהנתבעת הפרשי שכר, פיצויים בגין אי הפרשה של קרן פנסיה והשתלמות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצויים לדוגמה. התובע עבד אצל הנתבעת למעלה מ-15 שנה כמדריך בהוסטל לאסירים משוחררים. הנתבעת הינה תאגיד לפי חוק הרשות לשיקום האסיר, המפעיל הוסטלים כמסגרות טיפוליות. בית המשפט קבע כי ההסכם הקיבוצי חל על התובעת וכי אי הפרשתה של הנתבעת לקרן הפנסיה וההשתלמות של התובעת מהווה עבירה על חוק הרשות. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת התובעת להפרשי שכר בגין שעות לינה, שכן מצא כי שעות אלה אינן שעות עבודה. תביעתו של התובע לגמול שעות נוספות התקבלה בחלקה, שכן בית הדין קבע כי הוא זכאי לגמול נוסף עבור משמרות מיוחדות. בית הדין גם פסק לתובע דמי חגים, שכן מצא כי הנתבעת לא שילמה לו עבור ימי עבודה. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לפדיון חופשה ודמי הבראה, שכן הנתבעת כבר סיפקה הטבות אלו לתובע. בית הדין הכריע גם בתביעת התובע להפרשי שכר, וקבע כי הקיצוץ בהיקף עבודתו היה בסמכות המעביד ונעשה בתום לב. כמו כן, בית המשפט פסק לתובע פיצוי מופתי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר ביודעין על ידי הנתבע בכך שלא כלל את כל הפרטים הנדרשים בתלושי השכר. באופן ספציפי, בתלושבים לא היה מידע על הוותק של העובד ועל ימי החופשה והמחלה הצבורים. הנתבע חויב לשלם את הסכומים הנקובים, כולל הפרשי הצמדה וריבית, וכן 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.