בע"מ 8372/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט. הבקשה הוגשה על ידי אישה שסירבה לקבל גט מבעלה, כפי שהורה בית דין רבני. בעקבות זאת קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי הבעל אינו חייב עוד בתשלום מזונות למבקשת. החלטה זו אושרה גם על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מכן ניסתה המבקשת לערער על פסק דין זה בערכאה גבוהה יותר, בטענה כי החלטות הערכאות הנמוכות התבססו על ליקוי בדין בכל הנוגע לזכויות הקניין וכי הן לא הביאו בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה. עם זאת, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות עקרוניות אלא רק נגעה להחלת החוק על נסיבות המקרה. בית הדין הדגיש כי על פי דין תורה, חובת המזונות של גבר נפסקת כאשר אישה מסרבת להתגרש ממנו. תוך הכרה בקשיים הפוטנציאליים הנגרמים על ידי פסיקות כאלה, ציין בית המשפט כי הוא מחויב לדין התורה בעניין זה. כמו כן, ציין בית הדין כי סירובה של המבקשת להתגרש עיכב את ההליכים וכי בסופו של דבר היא תהיה זכאית לחלקה בפנסיה ובזכויות הסוציאליות של הבעל. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, הסכים עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר והדגיש כי מדובר בתחולה סבירה של החוק על המקרה הספציפי. פסק דין זה מחזק את סמכותם של החלטות בתי הדין הדתיים ואת תפקידם המצומצם של בתי המשפט האזרחיים בביקורתם, במיוחד בכל הנוגע לחובת מזונות בנישואין יהודיים.