ת"א 66737-07-18

תקציר

התובע, קבלן במקצועו, ביצע עבור הנתבעת עבודות שונות באתרים ובזמנים שונים. התובע תבע את הנתבע בגין אי תשלום, בטענה לחוזים בעל פה עבור כל אתר. עיקר המחלוקת נסובה סביב סיווג התשלומים והשיקים שקיבלה התובעת, שלטענת הנתבעת היו תשלומים ללא הבחנה עבור כל האתרים, בעוד התובעת קשרה אותם לאתר ספציפי בשם פארק פסגת זאב. בית המשפט מצא כי השיקים אכן קשורים לפארק פסגת זאב, ומאחר שהתובע כבר קיבל תשלום בגין עבודה זו מגורם אחר, חברת גשר, לא היה לו מעמד לתבוע אותם. בית המשפט גם דחה את רובן המכריע של תביעות התובע לתשלומים נוספים באתרים, ומצא כי אין ביכולתו להוכיח טענות אלה או להבחין בין העבודות וההוצאות הכרוכות בנתבעת. רק התביעות בגין חוב בסך 119,334 שקל, לא כולל פארק פסגת זאב, התקבלו. כמו כן, קבע בית המשפט כי תשלום של 50,000 ₪ מהתובע לנתבע היה עבור עבודה שנעשתה ולא הלוואה, בהתבסס על מהימנות העדים והמסמכים הקיימים. לפיכך, חויב הנתבע לשלם לתובע 19,334 ₪, יתרת החוב הודתה לאחר תשלום קודם של 100,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט. כל צד היה אחראי להוצאות הנוספות שלו.