ע"א 8573/08

תקציר

המערערים, הרשומים תחת לאומים שונים במרשם האוכלוסין, ביקשו פסק דין הצהרתי לתיקון רישומם כ"ישראלים". בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם בקובעו כי היא אינה שפיטה. המערערים ערערו על החלטה זו, בטענה כי החוק הקיים מאפשר להם להגדיר את עצמם כישראלים באמצעות אזרחותם, הנפרדת מהלאום. בית המשפט הסכים עם המערערים כי הסוגיה שפיטה, וכי השארת סעיף הלאום ריק, כפי שנקבע בפסיקה קודמת, תאפשר להם להגדיר עצמם כישראלים. עם זאת, הרכב השופטים בראשות השופט פוגלמן הגיע למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל להצדיק סטייה מפסיקה קודמת (עניין טמרין) ששללה את קיומו של לאום ישראלי. השופט מלצר הסכים עם מסקנה זו, אך הציע תובנות נוספות. הוא הדגיש כי אפיונה החוקתי של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מונע הכרה בלאום ישראלי נפרד מהלאום היהודי. יתר על כן, הוא הסביר כי אזרחות ולאום הם נושאים נפרדים במסגרת המשפטית הנוכחית. לפיכך, טענות המערערים בדבר אזרחות ישראלית מתייחסות לאזרחות ישראלית בלבד. מלצר התייחס גם לקשר בין ישראל ליהדות התפוצות, והדגיש את אחריותה של המדינה לגורל העם היהודי. לבסוף, הסכים הנשיא גרוניס עם דעת הרוב, ובחר שלא להתייחס להחלטת השפיטות של בית המשפט המחוזי או להצעתו של השופט פוגלמן להותיר את סעיף הלאום ריק, שכן אלה לא הועלו על ידי המערערים. הערעור נדחה ללא הוצאות.