ת"א 17408-01-11

תקציר

הסכסוך הוא בין בנק ללקוח שלו, שלקח הלוואה מהבנק ולא הצליח להחזיר אותה בזמן. לאחר מכן הגיש הבנק בקשה לביצוע משכון על בית הלקוח. הלקוחות, שהם התובעים, טענו כי החוב הפך לאסור על פי חוק וכי על הבנק להוכיח תחילה את קיומו של החוב בבית המשפט לפני ביצוע המשכון. עוד טענו כי הבנק פתח שלא כדין את תיק ההוצאה לפועל והסתיר מהם מסמכים. כמו כן, התובעים טענו כי היה הסכם בינם לבין עובד הבנק כי הריבית על תשלומי האיחור תהיה נמוכה מזו שנקבעה בהסכם ההלוואה. בנוסף, טענו התובעים כי המשכון על ביתם מוגבל לסכום מסוים. בית המשפט קבע כי לבנק עומדת הזכות לפנות ישירות לביצוע המשכון מבלי להגיש תחילה תביעה לבית המשפט, שכן ביצוע משכון הוא מסלול נפרד מהליכי הוצאה לפועל רגילים. עוד קבע בית המשפט כי טענת התובעים להתיישנות נדחתה מאחר שתיק ההוצאה לפועל היה עדיין פתוח והבנק היה רשאי להמשיך בהליכים. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת התובעים כי הבנק פעל שלא כדין בכך שהגיש את המשכון לביצוע, וכי לא הוכיח את קיומו של החוב בתחילת הליך הפדיון. גם טענת התובעים כי הבנק הסתיר מהם מסמכים נדחתה מאחר שהתובעים לא הצביעו על מסמך ספציפי כלשהו. באשר לריבית על איחור בתשלומים, קבע בית המשפט כי על התובעים לשלם רק את עמלת ההצמדה ולא את הריבית בגין התקופה שבה הבנק התמהמה בהגשת סיכומיו. עוד קבע בית המשפט כי המשכון על בית התובעים אינו מוגבל לסכום מסוים, והוא חל רק על החשבון הקשור להלוואה ולא על יתר החשבונות שהחזיקו התובעים בבנק. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לשני הצדדים לחשב את החוב בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפסק הדין וקבע כי כל תביעה נוספת של התובעים הייתה צריכה להיות מוגשת במסגרת תביעה זו.