רע"פ 8701/08

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה והחליט להיעתר לבקשת הדחייה. המבקשים נדונו בעבר בשתי ערכאות שונות, וקבלת ערעור לדיון שלישי שמורה בדרך כלל לתיקים בעלי חשיבות ציבורית רחבה, שתיק זה לא עמד בהם. טענות המבקשים התמקדו בחומרת עונשם, אך בית המשפט לא מצא חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת כדי להצדיק ערעור. כתב האישום נגד המבקשים 1 ו-2 כלל עבירות בנייה ושימושי קרקע במבנים רבים, והקנסות חושבו על בסיס כל בניין, בהתאם לסטנדרטים משפטיים קודמים. בית המשפט אישר כי גם אם יתקבלו טענות משפטיות מסוימות של המבקשים, הרי שהקנסות שהוטלו היו ראויים ובגבולות המותרים. על המבקשים 3 ו-4 הוטלו קנסות בגין המשך השימוש הבלתי מורשה שלהם בקרקע, שהחל מהבדיקה הרשמית הראשונה ועד להגשת כתב האישום, וכתוצאה מכך הוטלו קנסות נמוכים מהמקסימום האפשרי. כמו כן, בית המשפט נתן תוקף להחלטה בעניין תקופת ההתחייבות הכספית, שנבעה מהשמטה קודמת בשוגג אך תוקנה במועד. ככלל, בית המשפט מצא כי עונשם של המבקשים היה מוצדק ולא חרג באופן משמעותי מסטנדרט הענישה המקובל, במיוחד נוכח מגמת הבנייה הבלתי חוקית בישראל והצורך בהרתעה. המבקשים, שהמשיכו בפעילותם הבלתי חוקית למרות צווים שיפוטיים, עמדו בפני קנסות משמעותיים המשקפים את מעשיהם. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.