ת"א 74594-12-20

תקציר

המבקשים הגישו בקשה לדחיית התגובה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בסכסוך, אך השופט דחה טענה זו מאחר שהמבקשים לא סיפקו כל בסיס לטענותיהם כנדרש בחוק. תחת זאת, הם העלו טענות עובדתיות מבלי לתמוך אותן בתצהיר, וטיעוניהם ביחס לדין הזר לא היו מפורטים דיים וחסרו הפניות למקורות משפטיים. השופטת הדגישה כי לב המחלוקת, עילות התביעה והסעדים המבוקשים מצויים בסמכותו המהותית של בית המשפט. שנית, המבקשים טענו כי מדינת בלארוס היא הפורום המתאים לדון בתיק, אך השופט דחה גם טענה זו. היא הדגישה כי על בתי המשפט בישראל מוטלת החובה להפעיל את סמכותם לאחר הקמתה, והחריג של "פורום אי נוחות" לא חל במקרה זה. השופט ציין כי כל הצדדים הם אזרחים ותושבים ישראלים, וקיימת ציפייה סבירה שההליך יתקיים בישראל. המבקשים גם לא סיפקו את התצהירים והאסמכתאות הדרושים כדי לתמוך כראוי בטענותיהם. השופט ציין כי מיקום נכסי החברה בחו"ל והעובדה שמדובר בחברה זרה אינם מהווים סיבות מספיקות לגבור על הקשר לישראל, מה גם שנראה כי החברה התרוקנה מנכסיה. בנוסף, טענת המבקשים בדבר תחולת הדין הזר ותניית השיפוט לא נתמכה בראיות הנדרשות ולא הגבילה את הדיון המשפטי לפורום זר ספציפי. עוד ציינה השופטת כי מעשיהם של המבקשים עצמם הכירו בנאותות קיומו של הפורום הישראלי. עוד התייחסה השופטת לקלות ביצוע פסקי הדין ולזמינותם של פיתוחים טכנולוגיים המאפשרים תקשורת ותנועה בין מדינות, אשר תמכו בדחיית בקשת המבקשים. שלישית, המבקשים ביקשו דחייה על הסף על יסוד השתק, אך בקשתם לא צלחה בשל היעדר פירוט, תצהיר והפניות לפסיקה. השופט ציין כי המבקשים לא סיפקו מידע מספק על ההליכים הנטענים ולא הסבירו את הרלוונטיות שלהם לתיק הנוכחי. כמו כן, לא ברור אם פסקי החוץ שהגישו המבקשים היו סופיים ולא ניתן עוד לערער עליהם, דבר שהיה תנאי להכרתם. לסיכום, קבעה השופטת כי הבקשות לסילוק על הסף נדחו והורתה למבקשים לשלם למשיבה הוצאות בסך 6,000 ₪ כולל מע"מ.