ת"צ 48842-11-23

תקציר

השופט החליט כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית משום שהבקשה נעדרת הצדקה. המבקשת לא ידעה על הסכם הפשרה הקודם, אך המשך התביעה לאחר שנודע לה עליו מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי וחוסר תום לב פרוצדורלי. השופט מדגיש את שיקול הדעת של בית המשפט באישור תביעות ייצוגיות, ואת הפוטנציאל שלהן לתוצאות חיוביות ושליליות. בהתחשב בכך שהבקשה הנוכחית משכפלת תביעה ייצוגית קודמת שהסתיימה בפשרה, והמשיב החל לפעול על פיו, השופט מגיע למסקנה כי התרת תביעה ייצוגית נוספת תהווה תקדים מזיק, ועלולה להרתיע נתבעים מלהסכים לפשרה בעתיד. יתר על כן, השופט מוצא כי המבקש לא הוכיח כשלים משמעותיים בתביעה הקודמת, או כל תועלת שיכולה לנבוע מהתביעה הנוכחית. באשר לטענות המבקש בדבר תנאים מפלים בתנאי השימוש של המשיב, מציינת השופטת כי טענות אלה אינן תיאורטיות, ויש בהן כדי להצדיק תביעה ייצוגית. עם זאת, מאחר שהמשיבה עדכנה את תנאי השימוש שלה, השופטת לא תבחן טענות אלה לעומק (שכן מדובר בדיון תיאורטי). בעוד המבקש טוען כי בקשתו גרמה למשיב לעדכן את תנאיו, השופט נוקט משנה זהירות ומייחס את העדכון לפסיקה של בית המשפט העליון מהעת האחרונה באותו נושא, ולפיכך אינו מוצא לנכון לפסוק למבקש שכר טרחה או פיצוי כלשהו. השופטת מדגישה כי לדחיית התביעה הייצוגית בשל שינוי התנהגותו של המשיב עשויים להיות תמריצים שליליים, אך מאחר שהעניין הפך תיאורטי, גם אין מקום לאשר את התביעה. לכן, כל צד יישא בעלויות שלו.