ת"צ 9539-06-12

תקציר

המבקש, תושב הרצליה שבבעלותו עסק עם שטח מוגבה קטן המשמש לאחסון, התנגד לדרישת עיריית הרצליה לשלם ארנונה עבור שטח זה. לאחר שהעירייה דחתה את התנגדותו הראשונית, הוא הגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי הנכסים שאינם למגורים בהרצליה שחויבו בארנונה עבור גלריות. המחלוקת העיקרית הייתה האם לעירייה יש זכות חוקית לגבות מיסים אלה, שכן בצו הארנונה משנת 2012 – הקובע את סוגי האזורים החייבים במסים – לא הוזכרו "גלריות". המבקש טען כי השמטת הצו מעידה על כוונה לפטור גלריות, ואילו העירייה טענה מנגד כי היא רשאית לגבות מיסים עבור כל האזורים, לרבות הגלריות. בית המשפט אישר את התביעה הייצוגית, וקבע כי למבקש עילת תביעה אישית והוא עומד בדרישות של תובע ייצוגי. היא קבעה כי העירייה אינה יכולה להסתמך על צווים קודמים שכללו גלריות, שכן חוקי ההקפאה מתירים רק צווים להקפאת תעריפים ולא להפחתתם. יתר על כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי היעדר הגדרה לגלריות בצו הנוכחי משמעותו שהעירייה אינה יכולה לגבות עבורן מיסים כדין. בית המשפט מתח ביקורת על גישתה אד-הוק של העירייה לפטור גלריות עם התנגדות, והדגיש כי על משלמי המסים לדעת מראש את זכויותיהם. בעקבות זאת אישר בית המשפט את התביעה הייצוגית, הגדיר את קבוצת התובעים והורה לעירייה לשאת בהוצאות המבקש. פסק הדין קבע תקופת השבה, המאפשרת תביעות להחזר ארנונה ששולמו במהלך 24 החודשים שקדמו לאישור הבקשה.