פ"ה 35161-06-18

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת, שעברה מעבודה בשירות המדינה לעבודה בעירייה, כי זכויותיה הפנסיוניות צריכות לכלול תגמולי ניהול מיום הגעתה לגיל 60. גמול ניהול זה שולם רק על ידי העירייה ולא על ידי המדינה. פסק הדין מתבסס על פרשנות של הסכם קיבוצי, המכונה הסכם המשכיות, המאפשר ניוד של עובדים בין מקומות עבודה במגזר הציבורי תוך שמירה על זכויותיהם. בית המשפט פירש סעיף שנוי במחלוקת בהסכם לטובת התובעת, וטען כי מטרת ההסכם היא לעודד קידום טבעי במגזר הציבורי. יתר על כן, במשך עשרות שנים הכירה המדינה בגמול ניהול המשולם רק על ידי העירייה כחלק מהשכר הקובע עבור תקופת העבודה בשירות המדינה. עוד ציין בית המשפט כי עד המדינה מסר עדויות סותרות באשר למועד שבו שינתה המדינה את מדיניותה בעניין זה. לפיכך, בהינתן פרשנותו הלשונית והתכליתית של הסעיף הרלוונטי, התנהלות המדינה וחוסר הבהירות לגבי השינוי בהתנהגותה, זכאית התובעת לכך שתגמול הניהול שלה ייכלל בשכר הקובע את הפנסיה שלה לכל תקופת העסקתה. המדינה חויבה לשלם לתובע את הפרש ההטבות, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.