ע"א 6132/16

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט ביסודיות את טענות המערערת בדבר אכיפה בררנית והבטחה מנהלית לכאורה הנוגעת למחצבת הר אודם. המערער טען כי אמצעי האכיפה נגדו היו סלקטיביים בהשוואה לאלה שהוחלו על מחצבות מרום גולן וטען כי מכתבי גורמים רשמיים מהווים הבטחה מנהלית לרישיון חציבה. בית המשפט קבע כי שתי קבוצות המחצבות משתייכות לאותה קטגוריה של מחצבות "פיראטיות", וציין את הצורך באכיפה שוויונית. עם זאת, היא הגיעה למסקנה כי לא הייתה אכיפה בררנית, שכן הפעולות נגד המערער היו מוצדקות, מהותיות ולא מפלות. הפרותיו המתמשכות של המערער והתעלמותו מאזהרות משפטיות החלישו עוד יותר את עניינו. אשר להבטחה המינהלית, לא מצא בית המשפט כל ראיה להבטחה מפורשת וברורה במכתבים שהזכירה המערערת. התקשרויות אלה רק התוו דרישות מדיניות כלליות לקבלת רישיון חציבה, ולא הציעו ערבויות ספציפיות לעניינו. בכך דחה בית המשפט את טענות המערערת בדבר אכיפה בררנית והבטחה מנהלית, דחה את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. השופטים הנדל ושוהם הסכימו עם פסק דינו של השופט אלרון, וחיזקו את ההחלטה שניתנה ב-10 באפריל 2018.