ע"א 669/66

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם פשרה שנעשה בין נישום לפקיד שומה בנוגע לערעור של הנישום על שומת מס. ההסכם הושג לאחר הגשת הערר אך לפני שהתקיים הדיון. אולם, בשל התנגדות נציב מס הכנסה, חזר בו המשיב מהפשרה. הנישום ביקש לקבל תוקף להסכם על ידי בית המשפט, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. הנישום ערער לבית המשפט העליון וטען כי לפקיד השומה סמכות לדחות את הערעור ללא אישור נציב מס הכנסה. בית המשפט העליון קבע כי לפקיד השומה אכן סמכות לדחות ערעורים מיוזמתו. בית המשפט גם הכיר בכך שהסכמי פשרה נפוצים בהליכים אזרחיים וכי לפקיד השומה, כבעל דין, יש זכויות וחובות של כל בעל דין אזרחי אחר. יתר על כן, מאחר שלפשרה לא ניתן תוקף משפטי, שני הצדדים היו חופשיים לסגת ממנה. עם זאת, בית המשפט הכיר בסמכותו הרחבה של נציב מס הכנסה לבטל כל שומה או הליך לפי פקודת מס הכנסה, לרבות הסמכות לבטל את הפשרה במקרה זה. מאחר שהנציב הביע כוונה לבטל את ההסכם, החליט בית המשפט כי לא יהיה זה ראוי לתת תוקף לפשרה. בסופו של דבר, הערעור נדחה. עם זאת, בהתחשב בכך שבקשתו הראשונית של המערער הייתה מוצדקת, חויב המשיב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 750 ל"י. פסק הדין, תוך דחיית הערעור, הדגיש את סמכויותיו הנרחבות של נציב מס הכנסה והכיר בתפקידיו המובהקים של פקיד השומה הן כפוסק והן כבעל דין בתיקי מס.