בג"צ 4462/22

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותרים לא מיצו את אפיקי הסעד האחרים שלהם – דהיינו, הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים או ערעור פרטני לבית הדין לעררים. העותרים עמדו על כך שעתירתם תידון בבג"ץ, שכן מדובר בפגיעה בזכויות יסוד. עם זאת, השופט קבע כי לפי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בית המשפט לעניינים מנהליים הוא הגורם המתאים לדון בעתירה. השופט קבע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בנושא, בין אם טענות העותרים נגעו להחלטה שהתקבלה לפי חוק הכניסה לישראל או חוק האזרחות, וכי בג"ץ אינו הפורום המתאים. זאת ועוד, קבע השופט כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים משתרעת גם על מקרים של ביטול תקנות, כפי שנטען על ידי העותרים. השופט הגיע למסקנה כי קיים סעד חלופי העומד לרשות העותרים ודחה את העתירה בנימוקים אלה. כן חויבו העותרים בהוצאות משפט של המשיב, בסך 3,000 ₪.