ע"א 3616/92

תקציר

בתיק הערעור של דקל נגד המבקר, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית הפיצויים הסטטוטוריים בגין הפרת זכויות יוצרים לפי פקודת זכות יוצרים. דקל טענה כי המבקר הפר את זכויות היוצרים שלה בכך שהעתיק תכנים ממחירוני תשומות הבנייה של דקל ל-11 חוברות שונות. בית משפט קמא קבע כי מדובר בהפרה אחת, ופסק פיצוי מינימלי בלבד, שכן דקל לא הצליחה להוכיח נזקים ספציפיים. בית המשפט העליון, לעומת זאת, פירש את המונח "הפרה" בפקודה כך שיראה בכל יצירה מועתקת הפרה נפרדת אם לכל אחת מהן ערך כלכלי מובהק ונדרש מאמץ עצמאי ליצורה. החוברות של דקל, אף שהן קשורות זו לזו, נמצאו ראויות בנפרד להגנת זכויות יוצרים בשל תוכנן הייחודי והמעודכן, ובכך מהוות יצירות נפרדות בעלות ערך כלכלי אישי. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט קמא את החלטת בית המשפט קמא, וקבע כי כל אחת מ-11 פנקסי המבקר הפרה בנפרד, וזיכה את דקל בפיצוי בגין כל הפרה. ההחלטה גם הדגישה את חשיבות ההגנה על זכויות היוצרים לעודד יצירה מתמשכת ועדכון של יצירות, שכן קביעת כל העותקים כהפרה אחת תפגע בתמריץ לעדכונים ותאפשר העתקה רציפה ללא עונש נוסף. לפיכך הורה בית המשפט העליון למבקר לשלם את הפיצוי המינימלי בגין כל אחת מ-11 ההפרות, בסך 110 אלף שקל. השופטת שטרסברג-כהן, בתמיכת השופטות ביניש וטירקל, הדגישה את עקרונות ההגנה על קניין רוחני הן במשפט האזרחי והן במשפט העברי, והדגישה את התפקיד ההרתעתי של פיצויים סטטוטוריים ושמירה על האיזון בין פיצוי יוצרים לבין מניעת הפרות.