ת"א 164752/02

תקציר

בקשת הנאשם להציג ראיות נוספות התקבלה באופן חלקי. השופט קבע כי הנתבע יכול לזמן את מר שביט וגב' סאמט להעיד בנוגע למסמכים שכבר הוגשו, אך דחה את הבקשה להגשת מסמכים נוספים. השופט ביסס את החלטתו על הכלל שנקבע כי על בעלי הדין להציג את ראיותיהם כחבילה אחת, וחריגה מכלל זה מותרת רק בנסיבות סבירות והוגנות. הראיות הנוספות שביקש הנתבע התייחסו לשתי נקודות שנויות במחלוקת: אישור הפוליסה על ידי המפקח על הביטוח וריבית התעריף. השופטת טענה כי עדותם של מר שביט וגב' סאמט בנושא האישור הייתה רלוונטית ואיזנה בין זכותו של הנתבע להציג את גרסתם לבין אי הנוחות שנגרמה לתובע, מה גם שהנתבעת כבר שילמה לתובע חלק ניכר מתגמולי הביטוח. עם זאת, השופטת לא אפשרה הגשת מסמכים נוספים הקשורים לריבית, שכן הם לא הצדיקו את העיכוב והיוו שינוי מראית עין. השופט הדגיש את חשיבות חקר האמת, אך גם הכיר בצורך לשמור על כללים פרוצדורליים. מאחר שקבלת בקשת הנתבע תעכב משמעותית את ההליכים, ולמסמכים הנוספים לא הייתה השפעה ישירה על קביעת המדיניות או הריבית, הגיע השופט למסקנה כי הם אינם ראויים להגשה כראיה. הצדדים הונחו לדון באפשרות להסכים על הגשת מכתביהם של מר שביט וגב' סאמט כראיה, ולהציג את עמדותיהם בתוך 10 ימים.