ע"א 12854-07-22

תקציר

המערער במקרה זה הגיש תביעה נגד חברת הביטוח המשיבה, בטענה כי עבר תאונה המזכה אותו בתגמולי ביטוח על פי הפוליסה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והביא את המערער להגיש ערעור. השאלה המרכזית הייתה האם הצליח המערער להוכיח את טענתו בדבר התאונה ואת זכאותו לתגמולים. שופט ערכאת הערעור פסק לטובת המערער. הם מצאו כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו ומכילה כמה קביעות שגויות מבחינה משפטית. השופט הדגיש כי גרסתו של המערער לאירועים, שתיארה תאונה בעבודה, נתמכה במסמכים רפואיים זמן קצר לאחר האירוע. על פי תנאי הפוליסה, "מקרה ביטוחי" הוגדר כתאונה שגרמה במישרין ובאופן בלעדי למותו או נכות של המבוטח. השופטת הסכימה כי המערערת חוותה תאונה רלוונטית כהגדרתה בפוליסה. זאת ועוד, השופט חלק על מסקנתו של בית משפט קמא כי מצבו הרפואי הקודם של המערער שולל את רכיב הבלעדיות בפוליסה. השופט הבחין בין סיבת התאונה לבין תחלואה קודמת של המערער, וציין כי זו האחרונה לא תרמה די הצורך לנזק כדי לבסס קשר סיבתי. ראיות המערער, לרבות חוות דעת רפואיות, הצליחו להוכיח כי התאונה גרמה לו נזק. עוד קבע השופט כי ראיותיו של המערער בדבר אי כושרו לעבוד קבילות ומספקות, במיוחד נוכח היעדר ראיות סותרות מצד המשיב. משכך, קיבל השופט את הערעור והורה למשיב לשלם למערער סך של 20,368 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום. כן חויב המשיב בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המערער והוצאות נוספות מסוימות. לבסוף, הורה השופט על החזרת הערבות שהופקדה על ידי המערער והורה למזכירות לבצע את ההחלטה.